בבית המשפט השלום הוברר כי הוא היה שיכור הפריע והרביץ לשוטרים ולכן נגזר עליו מאסר בפועל שהומר בעבודות שירות. הוא ערער למחוזי, עונשו מותק, עדיין הורשע בתקיפת שוטר. המשיך להטריד את המערכת והגיע לעליון משם נזרק בבושת פנים
בבית המשפט השלום הוברר כי הוא היה שיכור הפריע והרביץ לשוטרים ולכן נגזר עליו מאסר בפועל שהומר בעבודות שירות. הוא ערער למחוזי, עונשו מותק, עדיין הורשע בתקיפת שוטר. המשיך להטריד את המערכת והגיע לעליון משם נזרק בבושת פנים
רע"פ 1173/19 |
לפני: | כבוד השופט ג' קרא |
המבקש: | אייל אבולפיה |
נ ג ד |
המשיבה: | מדינת ישראל |
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"פ 10041-03-18 מיום 22.10.2018 שניתן על ידי כב' השופטת העמיתה דבורה ברלינר וכב' השופטים אסתר נחליאלי חיאט ושי יניב |
בשם המבקש: | בעצמו |
חקיקה שאוזכרה:
חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982: סע' 153
החלטה |
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת העמיתה ד' ברלינר והשופטים א' נחליאלי-חיאט ו-ש' יניב) בע"פ 10041-03-18 מיום 22.10.2018 בגדרו התקבל באופן חלקי, בהסכמת הצדדים, ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת ה' נאור) בת"פ 16428-05-13 מיום 11.9.2016 ויום 22.2.2018.
מכאן הבקשה שלפניי.
ראשית, הבקשה אינה מעלה כל סוגיה בעלת חשיבות כללית או ציבורית המצריכה הכרעה בענייננו, ומרבית טענות המבקש מכונסות למעשה לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה.
שנית, לא מצאתי כי מתקיים חשש לעיוות דין. המבקש, שהוא כאמור עורך דין בעצמו, נכח בדיון בבית המשפט המחוזי והיה מיוצג על ידי עו"ד גוטליב שהודיעה במפורש כי המבקש מקבל את המלצת בית המשפט. המבקש אף מציין במפורש בבקשתו זו כי הסכים למתווה במועד הדיון וביקש לחזור בו מההסכמה רק מספר שבועות לאחר מכן, לאחר שלא היה שבע רצון מנימוקיו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו, פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בהסכמתו המלאה והברורה של המבקש ולא מצאתי בסיס לחשש כי פסק הדין הביא לעיוות דינו. למעלה מכך, בית המשפט המחוזי נענה לבקשת המבקש ואותן ההערות אשר ביקש המבקש להוסיף לפרוטוקול הדיון אכן נרשמו בהחלטה מיום 11.12.2018, אף אם לא במילים המדויקות בהן נקט המבקש. על כן, איני מוצא כי נפל כל דופי באופן פעולתו של בית המשפט המחוזי, ואף נשמט למעשה הבסיס בגינו עותר המבקש לחזור מהסכמתו. למעלה מן הצורך יוער, כי לאור כל האמור, ברי כי לא מתקיימים התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה על מנת להותיר לנאשם לחזור בו מהודייתו בשלב הערעור (ראו סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; ע"פ 6349/11 שניידר (נשימוב) נ' מדינת ישראל (10.6.2013)). למבקש ניתנה ההזדמנות להעלות את מלא טענותיו בפני שתי ערכאות ואין באפשרותו לערוך כעת "מקצה שיפורים", לאחר שבחר להסכים למתווה שהציע בית המשפט המחוזי, ולהעלות טענות החותרות תחת ההסכמה שנתן.
ניתנה היום, י' בניסן התשע"ט (15.4.2019).
5129371
54678313 | ש ו פ ט |
_________________________
19011730_Q01.docx סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il
ג' קרא 54678313-1173/19
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה